פסק-דין בתיק ב"ל 46963-11-11

1.                התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה באירוע הנטען בעבודתו מיום 8.3.11 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 11.10.11 בהיעדר הוכחת קיומו של האירוע התאונתי הנטען ובהעדר קיומו של קשר סיבתי. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

2.                התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונקבעה ישיבת הוכחות לשמיעת עדותו. בפתח דיון ההוכחות הודיעו הצדדים לבית הדין על הסכמתם למינוי מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הפגימה בברכו הימנית של התובע לבין האירוע התאונתי הנטען בעבודתו, וזאת על יסוד עובדות המוסכמות אף הן על הצדדים.

3.                אלו הן עובדות המקרה, המוסכמות על הצדדים:  

א.            התובע יליד 1967.

ב.             התובע עובד כנהג סמיטריילר וכמפעיל מנוף בחברת סידיס ובניו שבבעלות אמו.

ג.              ביום 8.3.11 במהלך עבודה במתחם סולל בונה בקרית אתא, כאשר ירד מהקבינה של המשאית, התובע החליק במדרגות המשאית, נפל על הקרקע ולדבריו נחבל ברגל ימין.

התובע ישב לנוח במשך כחצי שעה ולאחר שהתאושש המשיך בעבודתו כשלדבריו הוא סובל מכאבים בברך וצליעה.

ד.             בימים ובשבועות הבאים המשיך התובע בעבודתו, לדבריו, עם כאבים בברך מאחר וחשב שהכאבים יעברו.

ה.            ביום 4.4.11 כשהברך התנפחה פנה התובע לראשונה לטיפול רפואי וקיבל אישור מחלה מיום 4.4.11 ועד 8.4.11 ולאחר מכן שב לעבודתו עד ליום 8.5.11 כאשר פנה לאורטופד וקיבל תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, כמפורט בתיק הרפואי. לתובע תקופת אי כושר מיום 8.5.11 ועד ליום 26.6.11 בנוסף ל- 5 ימים שצוינו בתחילת הסעיף.

מינוי מומחה וחוות דעתו

4.                ביום 5.12.12 מונה דר' גרשון וולפין כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 30.12.12 (להלן - חוות הדעת).

5.                בחוות דעתו קבע המומחה שהפגיעה שיוחסה לתובע לאחר האירוע מיום 8.3.11 הינה של קרע מורכב של המיניסקוס המדיאלי של הברך הימנית. המומחה קבע כי פגיעה כזאת בהחלט יכולה לנבוע מנפילה והחלקה ממדרגות המשאית, ככל שכך אכן קרה. המומחה הוסיף וקבע, כי פגיעה כאמור יכולה גם לנבוע מחבלה סיבובית של הברך בכל אירוע אחר כגון פעילות ספורט, מעידה או נפילה, ולכן ככל שלא ארע אירוע נוסף בין 8.3.11 ועד 4.4.11 (הפעם הראשונה בה פנה לרופא), ניתן לקשור בין החבלה לבין האירוע בעבודה וכך גם ניתן לייחס את תקופת אי הכושר לאירוע בעבודה.

6.                הנתבע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, אשר התובע התנגד לכולן בטענה שהן נענו על ידי המומחה בחוות דעתו ואין להטריחו שוב. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה התרנו בהחלטתנו מיום 11.2.13 את הפניית שאלות ההבהרה המבוקשות למומחה, משעניינן היה למעשה התחקות אחר אפשרות ניתוק הקשר הסיבתי נוכח חלוף הזמן בין האירוע בעבודה לבין מועד פניית התובע לטיפול רפואי.

7.                ביום 4.3.13 התקבלה חוות דעתו המשלימה של המומחה בבית הדין, בה הוא ציין כי " חבלת ברך עם קרע מורכב במניסקוס גורמת לכאבים ונפיחות בברך הפגועה, ההולכים ומתגברים ומביאים את המטופל לבדיקה תוך מספר ימים, שבוע-שבועיים או מעט יותר, אך לא לאחר חודש או חודשיים." עוד הוסיף המומחה וקבע, כי פנייתו המאוחרת של התובע לקבלת טיפול רפואי אינה סבירה, כאשר לדידי המומחה " כל ארוע הקשור בחבלה סיבובית של הברך כמו פעילות ספורט, מעידה במדרגות וכו', עלול לגרום לפגיעה מניסקלית מורכבת כזאת, וסביר שהנפגע יפנה תוך זמן קצר לבדיקה רפואית לא אחרי חודש ימים. ולכן, אין בידי תימוכין לקשר נסיבתי ישיר בין האירוע מ- 8.3.11 לבין הנזק לברך ימין. יחד עם זאת, כמוסבר בחוות דעתי, במסגרת עבודתו של התובע הוא נפגש מדי-יום עם אנשים הקשורים בעבודתו או אחרים, ולכן, אם יומצאו תצהירי עדים המעידים על נפילה ממשאית ב- 8.3.11 עם חבלת ברך כנטען על ידיו, או שישנם עדים לתלונותיו על כאבים בברך זו או צליעה על הברך מיד לאחר הנפילה הנדונה, אזי ניתן יהיה לקשור הארוע הנטען מ- 8.3.11 למצבו עקב הנזק לברך ימין."

8.                על יסוד האמור בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, סיכמו הצדדים את טיעוניהם בכתב.

9.                בסיכומיו, טען התובע כי יש להכיר בפגימה בברכו כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק, וזאת על יסוד האמור בחוות דעת המומחה, לפיו ככל שהובאו ראיות להתרחשות האירוע בעבודה ביום 8.3.11 או ראיות לתלונות התובע על כאבים בברך או צליעה - אזי יש להכיר בתביעה, כאשר לדידי התובע ראיות כאלה אכן הוצגו טרם המינוי. אף בתשובותיו לשאלות ההבהרה, המומחה אינו משנה קביעתו ומציין במפורש כי האירוע שתואר בפניו עלול לגרום לפגיעה שאובחנה, אם כי לא די במסמכים הרפואיים לקביעת הקשר הסיבתי אלא יש צורך בראיות לעצם התרחשות האירוע ולתלונות בגינו, כאשר ראיות כאלה הובאו כעולה מהעובדות המוסכמות על הצדדים שתוארו בפני המומחה. עוד הוסיף התובע, כי פנה לטיפול רפואי לראשונה אחרי 3.5 שבועות ממועד האירוע, כאשר אין הבדל משמעותי בין תקופה זו לבין "שבועיים ומעט יותר", כפי שנקבע על ידי המומחה.

10.           מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות, נוכח פנייתו המאוחרת של התובע לקבלת טיפול רפואי, בחלוף כחודש ימים, כאשר לדעת המומחה חבלת ברך עם קרע מורכב במניסקוס גורמת לכאבים ונפיחות בברך הפגועה, ההולכים ומתגברים ומביאים את המטופל לבדיקה תוך מספר ימים, שבוע או שבועיים או מעט יותר, אך לא לאחר חודש או חודשיים. בתשובותיו לשאלות ההבהרה, שב המומחה וציין מספר פעמים כי פנייתו המאוחרת של התובע לקבלת טיפול רפואי אינה סבירה בנסיבות העניין, כך שממכלול חוות הדעת של המומחה עולה בבירור כי לא קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה מיום 8.3.11 לבין הפגיעה בברך, ממנה סבל התובע. באשר לקביעת המומחה כי חרף פער הזמנים הבלתי סביר ניתן לקשור את האירוע הנטען בעבודה לפגימה בברכו של התובע ככל שיומצאו הראיות הנדרשות טען הנתבע - כי קביעה  זו של המומחה הינה "היפותטית ולא מעניינו של המומחה, אלא שהיא מנוגדת לחלוטין לקביעותיו הרפואיות-מקצועיות, לפיהן לא סביר שהתובע ימשיך לעבוד כנהג סמיטריילר לאחר האירוע הנטען ולא סביר שיפנה לראשונה לטיפול רפואי כעבור חודש ימים, ולפיכך לא ניתן ואין בידו לקבוע קשר סיבתי." עוד נטען, כי דין התביעה להידחות אף נוכח העובדות שנקבעו, אשר לא ענו על העובדות הנדרשות בהתאם לחוות דעת המומחה.

דיון והכרעה

11.           לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ובחנו את חוות דעת המומחה כמכלול, וכן בשים לב לתשתית הראייתית המוסכמת על הצדדים ואשר הובאה לפנינו על ידם, הגענו לידי מסקנה כי יש מקום להכיר בקשר הסיבתי בין האירוע בעבודת התובע מיום 8.3.11 לבין הפגימה בברכו הימנית, וזאת מהנימוקים שלהלן.